אז יש כאלו שאומרים איזה כיף היה בחגים, איזה כיף היה במשפחה, איזה כיף היה עם הבן זוג, אנחנו לא מבינים איך הם נהנים מכך ולאחרים יותר קשה ורוצים לחזור לשיגרה.
בתוך היומיום הרבה פעמים אנחנו שוכחים, את הדברים הקטנים והחשובים לעשות עבור עצמנו, לדוגמא : לפני החג תמיד נזכור להסתפר, לקנות בגדים, לעשות פדיקור וכו', כל אחד והאהבות שלו. מה קורה לנו ביומיום? האם אנחנו זוכרים לעשות את האהבות הקטנות שעושות לנו טוב?
הפעם אקח את הזוגיות למקום אחר, למקום שלנו האינדיבידואלי. זוגיות היא 365 ימים בשנה, בלי חופשות, חגים או ימי מילואים.
עכשיו קחו נשימה עמוקה למען עצמכם בתוך החיים.
תחשבו מתי לאחרונה ישבת עם עצמך וחשבת לאן אני רוצה ללכת?. מה אני צריך/ה לעשות למען עצמי שממש ממש בא לי?.
הרבה פעמים המחשבות האלו גורמות לתחושה של באסה, כי אנחנו רואים את האין. אין לי כסף לעשות את החלומות שלי, אין לי זמן לעשות את החלומות שלי, אין לי מי שיעזור לי בחלומות שלי וכו'.
כאשר בחיים האינדיבדואלים שלנו אנחנו בוחרים לראות את האין, לא נצליח לצמוח ולראות מה יש, ואז ברוב המקרים נוותר כמעט לגמריי על החלומות שלנו. על הדברים שאנחנו אוהבים. על העשייה למען עצמנו. כאן מתחיל המעגל של התסכול, שנכנס הביתה וחודר עמוק לתוך הזוגיות.
מה נוכל לעשות, כדי שכן נוכל לאפשר לעצמנו לעשות את מה שאנחנו באמת רוצים?
לדרבן אחד/ת את השני/ה לשבת ולחשוב מה בא לכל אחד לעשות ולרשום זאת.
לשבת אחד/ת עם השני/ה ולשתף בחלומות.
לדרבן לעשות את החלומות.
לפעמים הדברים, שאנחנו רוצים הם כל כך פשוטים וקלים להשגה, שאם נשב ונחשוב אותם ונראה אותם מול העיניים יהיה לנו קל לעשות אותם. ו
איך כל זה קשור לאלו שטוב להם ושמח להם בחגים ?
פשוט מאד הם בוחרים כל פעם מחדש לראות את היש ולא את האין. הם בוחרים לראות שהמשפחה יושבת יותר ביחד. הם בוחרים לראות את החופש, גם בלי לעשות הרבה כמשהו מועיל.
הם בדרך כלל אם תשאלו אותם, אנשים שביומיום שלהם עושים לפחות משהו קטן עבור עצמם.
ומה עושים אחרי שרשמנו, דיברנו והחלטנו, שאנחנו עושים את הדברים?
פשוט עושים, בלי שיתמסמס בכלל, בלי תירוצים. אז יופי הצליח לנו לעשות את זה שבועיים ברצף, וואו אנחנו על גג העולם, בעקבות זאת הזוגיות מתחילה לפרוח מחדש, כי פירגנו אחד/ת לשני/ה.
סליחה... צר לי להיות ה"רעה" כאן בכל הסיפור. אבל... שבועיים, שלושה לא מספיקים, כדי לקפוץ ולהיות על גג העולם.
כל הדברים האלו צריכים להפוך להיות שיגרה.
איזה כיף שיש שיגרה שיש בה משהו קטן וטוב גם לעצמנו.